בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב ביטל צו הריסה לסככת חניה בשכונת נווה אביבים, לאחר שתושבת המקום הציגה עשרות מקרים דומים שלא נאכפו, ונקבע כי מדובר באכיפה מפלה.
מחלוקת תכנונית בשכונת נווה אביבים
הדיון סביב הקמת מבנים ללא היתר במרחב האורבני הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב. במרכז הפרשה עמדה סככת חניה שהוקמה בחניון לא מקורה של בניין מגורים בשכונת נווה אביבים, ונחשבה על ידי עיריית תל אביב-יפו כבנייה בלתי חוקית. המקרה מדגיש את המתח הקיים לעיתים בין צרכים פרטיים של תושבים לבין מדיניות תכנון ואכיפה עירונית, ואת האתגר ביישום עקבי של החוק במציאות דינמית.
פרטי המבנה והליך הוצאת הצו
צו ההריסה לסככה המדוברת נחתם בחודש נובמבר 2023. על פי הגדרת העירייה, מדובר ב”קונסטרוקציה מצינורות מתכת”, אשר חוברו לקרקע וכוסו בברזנט בצבע אפור. מבנים מסוג זה דורשים בדרך כלל היתר בנייה מהרשות המקומית, שכן הם נחשבים תוספת לשטח קיים ועלולים להשפיע על המרחב הציבורי, על אופי הבנייה באזור ועל נושאים כמו ניקוז ונגישות. כחודש לאחר הוצאת הצו, פנתה התושבת הרלוונטית בבקשה לביטולו, בטענה ראשונית שהקמת הסככה פטורה מהיתר. אולם בהמשך הדיונים, זנחה התושבת טענה זו והתמקדה בהיבט משפטי אחר: אכיפה בררנית.
טענת האכיפה הבררנית והראיות שהוצגו
התושבת טענה כי שכונת מגוריה שופעת בסככות חניה דומות לאלו שהקימה, וכי “היכן שלא תזרוק אבן בנווה אביבים – תפגע בסוכך כזה”. על מנת לבסס את טענתה, הציגה התושבת לבית המשפט תיעוד מקיף, שכלל צילומים שבוצעו, בין היתר, באמצעות רחפן. בתיעוד זה נראו, לטענתה, 138 סככות דומות ברחובות הסמוכים לבניין מגוריה, כאשר רובן המכריע לא נאכף על ידי הרשות המקומית. עמדתה הייתה כי במצב דברים כזה, האכיפה הספציפית כלפיה נגועה באפליה וכי התוצאה המתבקשת היא ביטול צו ההריסה שהוצא. טענת אכיפה בררנית היא טענה משפטית כבדת משקל, העשויה להביא לביטול הליכים משפטיים כאשר מוכח כי הרשות פעלה שלא בשוויון כלפי אזרחים דומים.
עמדת העירייה ותגובת בית המשפט
מנגד, הוועדה המקומית של עיריית תל אביב-יפו טענה כי אין מדובר באכיפה בררנית. לטענתה, הרשות אינה יכולה להיות נוכחת בכל עת ובכל מקום, אך היא אוכפת את החוק היכן שניתן ועל פי סדרי עדיפויות. באשר לצילומים שהוצגו, צוין כי לא ברור מהם מתי הוקמו הסככות האחרות, האם ניתן להן היתר בדיעבד, והאם נחתמו בגינן צווי הריסה שפשוט טרם בוצעו. למרות טענות העירייה, השופט משה סרוגוביץ קיבל את גרסת התושבת. הוא קבע כי הצילומים שהוגשו לא הותירו מקום לספק, וכי בשכונת נווה אביבים “צמחו להם סוככי חניה, כדוגמת זה שהתקינה המבקשת, כפטריות אחר הגשם ממש”, ביטוי הממחיש את היקף התופעה.
מסקנת השופט: אכיפה שרירותית ומפלה
בהחלטתו, ציין השופט סרוגוביץ כי התרשם שהאכיפה שבוצעה כלפי התושבת הייתה אכן שרירותית. הוא הגדיר את האכיפה הכללית באזור נגד סככות חניה מהסוג שאותו הקימה האישה כ”דלה מאוד, כמעט בלתי קיימת – ספורדית במקרה הטוב”. לדוגמה, בהחלטה צוין כי במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת כתב האישום, הוגשו רק 21 צווי הריסה מנהליים בכל אזור רמת אביב, ותשעה בלבד באזור נווה אביבים. מכאן הסיק השופט כי במקרה זה נחצה הקו הדק המפריד בין אכיפה חלקית, הנחשבת לגיטימית וסבירה, לבין אכיפה שרירותית, בררנית ומפלה. הוא הדגיש כי “האכיפה הכללית כאן היא כה דלה וכה מועטה, כה חסרת הכוונה וסיבה ברורה, מדוע נאכפה המבקשת ואילו עשרות אחרים לא, שהיא חצתה את הקו”.
חדשות תל אביב מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו למייל: tellavivnews@gmail.com