שש מאות ימים חלפו מאז פרוץ מערכת “חרבות ברזל” באוקטובר 2023, אירוע שהצית סדרת עימותים רחבי היקף והשפיע עמוקות על ישראל ועל האזור כולו. תקופה זו כללה לחימה אינטנסיבית בזירות שונות, אתגרים ביטחוניים ומדיניים חסרי תקדים, ושינויים דרמטיים בחברה הישראלית ובסביבתה הגיאופוליטית.
תחילתה של מערכה: מתקפת הפתע בדרום ישראל
השבעה באוקטובר 2023 נצרב בתודעה הישראלית כיום טראגי ופורץ דרך. מתקפת פתע אכזרית של ארגון הטרור חמאס, שכללה פלישה המונית של מחבלים מרצועת עזה ליישובי עוטף עזה ולמסיבת טבע סמוכה, הובילה לרצח למעלה מ-1,200 בני אדם, מרביתם אזרחים, ולחטיפתם של כ-250 בני אדם, בהם נשים, ילדים וקשישים, שהועברו לשבי ברצועה. אירועי אותו יום הובילו את ישראל לפתיחת מערכת “חרבות ברזל”, במטרה להשמיד את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס ולהשיב את החטופים לביתם.
ההלם הראשוני בעקבות המתקפה פינה את מקומו לתגובה צבאית נחושה, שכללה גיוס מילואים רחב היקף, תקיפות אוויריות מסיביות ברצועה והכנות לכניסה קרקעית. המתקפה סימנה נקודת מפנה ביטחונית ותודעתית בישראל, והשפיעה על כל תחומי החיים במדינה.
החזית ברצועת עזה: לחימה אינטנסיבית ואתגרים מבצעיים
הלחימה העיקרית במערכת “חרבות ברזל” התרחשה ברצועת עזה. כוחות צה”ל פתחו בתמרון קרקעי נרחב, שהתקדם בהדרגה מצפון הרצועה, דרך העיר עזה ומחנות המרכז, ובהמשך לכיוון דרומה, כולל ח’אן יונס ולבסוף רפיח. הלחימה התנהלה בשטח בנוי צפוף, רווי במנהרות תת-קרקעיות ואוכלוסייה אזרחית, מה שהציב בפני הכוחות אתגרים מבצעיים ואתיים מורכבים. המאמצים התמקדו בפירוק התשתיות הצבאיות של חמאס, איתור והשמדת מנהרות, חיסול מפקדים ופעילי טרור, ושיקום השליטה הביטחונית באזורים שונים.
במהלך שישה מאות ימי לחימה, נרשמו הישגים מבצעיים משמעותיים בפגיעה ביכולות חמאס, אך הארגון המשיך להפגין יכולת התנגדות במרחבים שונים ברצועה, כולל שיגור רקטות. הסוגיה ההומניטרית ברצועה הפכה לאתגר בינלאומי, עם לחץ גובר לאפשר כניסת סיוע ולהגן על האוכלוסייה האזרחית.
המערכה הרב-זירתית: מלבנון, סוריה ועיראק ועד תימן ואיראן
מעבר לחזית העזתית, התפתחה המערכה לזירות נוספות ברחבי המזרח התיכון:
- החזית הלבנונית: לאורך כל התקופה, נמשך עימות מתמיד בגבול הצפון מול ארגון חיזבאללה. ירי רקטי וטילי נ”ט מלבנון לעבר יישובים ישראליים הוביל לפינוי עשרות אלפי תושבים. צה”ל הגיב בתקיפות נרחבות בעומק לבנון, שמטרתן הייתה פגיעה בתשתיות ובפעילים של חיזבאללה. המצב בחזית זו נותר מתוח, עם חשש מתמיד מהסלמה למערכה רחבה.
- החזית הסורית: ישראל המשיכה בפעולות יזומות נגד העברת אמצעי לחימה ונוכחות איראנית ופרו-איראנית בשטח סוריה. תקיפות אוויריות מיוחסות לישראל כוונו נגד מטרות של משמרות המהפכה וחיזבאללה. יש לציין כי השלטון בסוריה לא נפל בפרק זמן זה, והנשיא בשאר אל-אסד המשיך לשלוט במדינה, למרות אי היציבות המתמשכת באזורים מסוימים.
- החזית התימנית: ארגון החות’ים בתימן, הנתמך על ידי איראן, פתח במתקפות נרחבות נגד ספינות בים האדום ושיגר טילים וכטב”מים לעבר ישראל. פעולות אלו הובילו להקמת קואליציה ימית בינלאומית בראשות ארה”ב, שפעלה להגן על נתיבי השיט ולתקוף מטרות חות’יות בתימן.
- החזית העיראקית: מיליציות פרו-איראניות בעיראק שיגרו גם הן טילים וכטב”מים לעבר מטרות בישראל, אם כי בהיקף נמוך יותר. תקיפות אלו, שיוחסו בעיקר להתנגדות האיסלאמית בעיראק, לא גרמו לנזק משמעותי, אך הצביעו על התרחבות מעגל האיומים.
- החזית האיראנית: המתח בין ישראל לאיראן הגיע לשיאו באפריל 2024, כאשר איראן שיגרה מאות טילים וכטב”מים לעבר ישראל בתגובה לתקיפה מיוחסת לישראל על קונסוליה איראנית בדמשק. התקיפה האיראנית סוכלה ברובה בזכות מערך הגנה אווירי רב-שכבתי בסיוע בין-לאומי. ישראל הגיבה בתקיפה ממוקדת על אדמת איראן, שנועדה להעביר מסר הרתעתי.
יהודה ושומרון: התעצמות אלימות ופעילות ביטחונית
במקביל לחזיתות הלחימה האחרות, גברה האלימות והתקיימה פעילות ביטחונית ענפה ביהודה ושומרון. ארגוני הטרור ניסו להצית את השטח, ומספר רב של פיגועי ירי, דקירה ודריסה בוצעו נגד ישראלים. כוחות הביטחון הישראליים, כולל צה”ל, שב”כ ומשטרת ישראל, הגבירו את פעילותם במרחב, עם התמקדות בסיכול תשתיות טרור ומעצר מבוקשים.
אזור ג’נין, שהפך למעוז טרור, היה יעד למבצעים צבאיים נרחבים שמטרתם הייתה לפרק תשתיות טרור, להשמיד מעבדות נפץ ולאיתור מבוקשים. פעילות זו כללה כניסות תכופות של כוחות, עימותים עם חמושים ומעצרים רבים. ההסלמה ביהודה ושומרון שיקפה את ניסיון ארגוני הטרור לפתוח חזית נוספת ולנצל את המצב הביטחוני הכולל.
המצב החברתי בישראל: קריעה ותיקון
המלחמה חשפה והעמיקה שסעים חברתיים בישראל, אך גם הולידה גילויי סולידריות ואחדות. גיוס המילואים הנרחב, אובדן החיים והלחימה הממושכת השפיעו על כל מגזרי החברה. השיח הציבורי היה לעיתים קרובות סוער, סביב שאלות של אחריות, מנהיגות, עתיד המלחמה ו”היום שאחריה”.
סוגיית ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר נותרה נושא שנוי במחלוקת. למרות קריאות רבות להקמתה מציבורים שונים, ועדת חקירה ממלכתית לא הוקמה בפרק זמן זה, והדיון על הצורך והתזמון שלה המשיך לעורר ויכוח ציבורי ופוליטי. ההשפעה על החוסן הנפשי של הפרטים והקהילות, הצורך בשיקום פיזי ונפשי של יישובי העוטף, והאתגר של שילוב המילואימניקים בחברה לאחר שירות ממושך, הפכו למשימות חברתיות לאומיות.
סוגיית החטופים: מאבק מתמשך להשבה הביתה
600 ימים אל תוך המערכה, סוגיית החטופים נותרה פצע פתוח וכאב לאומי עמוק. נכון למועד זה, עדיין מוחזקים 58 חטופים ישראלים בידי חמאס ברצועת עזה. למרות מאמצי תיווך בינלאומיים, שהובילו לעסקת שחרור חלקית בנובמבר 2023, משא ומתן נוסף לשחרור היתר לא נשא פרי משמעותי. משפחות החטופים, בסיוע ציבור רחב, המשיכו במאבק ציבורי חסר פשרות בישראל ובעולם, בקריאה להשבת יקיריהם הביתה באופן מיידי.
המשך החזקת החטופים בשבי העיב על השיח הציבורי, הפוליטי והביטחוני בישראל, והיה גורם מרכזי בקבלת ההחלטות הנוגעות לניהול המלחמה ולמאמצים לסיים אותה. סוגיה זו שיקפה את המורכבות המוסרית והמבצעית של הלחימה, ואת המחיר הכבד של המתקפה הראשונית על האוכלוסייה הישראלית.
פוסטים קשורים לנושא:
