שירות אזרחי - חדשות תל אביב TEL AVIV

נתוני צה"ל חושפים כי לצד המחלוקת המוכרת על פטור החרדים, מתרחשת שחיקה דרמטית באחוזי ההתגייסות דווקא בערים המרכזיות ובקרב הציבור החילוני. ככל שמדינת ישראל מתקרבת למערכות בחירות נוספות, הוויכוח הלאומי הסוער סביב חוק הגיוס והשירות הצבאי הופך שוב ושוב לאחת הסוגיות הפוליטיות המרכזיות ביותר על סדר היום. במשך עשורים ארוכים, השיח הציבורי והתקשורתי הוגדר כמעט לחלוטין סביב וקטור אחד ויחיד: הפטורים הניתנים לבני הישיבות במגזר החרדי. אולם, נתונים רשמיים ופנימיים של צבא ההגנה לישראל מראים בבירור כי הנרטיב המוכר הזה אינו משקף את התמונה המלאה. מדינת ישראל אינה מתמודדת כיום עם משבר מוטיבציה או בעיית גיוס של מגזר בודד, אלא עם שחיקה רחבה, עמוקה ומדאיגה בהתגייסות ובנכונות לשרת בחלקים נרחבים ומגוונים של החברה כולה. מגמה זו כוללת מספר הולך וגדל של צעירים ישראלים חילונים שאינם מתגייסים, זינוק חסר תקדים במתן פטורים נפשיים ופסיכיאטריים, שיעורי נשירה גבוהים במהלך השירות, ואי-השתתפות ארוכת שנים של האוכלוסייה הערבית. הנתונים מחייבים את הבוחר הישראלי לשאול האם קיימת מנהיגות פוליטית המסוגלת להתמודד עם האתגרים המבניים הללו, המשפיעים על תפיסת צבא העם בחברה כולה. קשיי הגיוס המשמעותיים והשחיקה החברתית ניכרים בשטח כבר תקופה ארוכה, והם אינם נחלת השנים האחרונות בלבד. כבר בשנת 2020 הגיע היקף אי-הגיוס בקרב צעירים ישראלים, חילונים ודתיים כאחד, לממדים חסרי תקדים שהפכו לתופעה לאומית רחבה. על פי הנתונים, כ-32.9% מהגברים המועמדים לשירות ביטחון לא התגייסו כלל לצה"ל, בעוד שבקרב הנשים הנתון היה גבוה עוד יותר ועמד על כ-44.3%. מעבר לאלו שלא נכנסו בשערי הבקו"ם, התברר כי כ-15% מהגברים שכן התגייסו לשירות פעיל, נפלטו מהמערכת מסיבות שונות ולא השלימו את תקופת שירות החובה שלהם. המשמעות הכוללת של נתונים אלו היא דרמטית: כמעט מחצית מהגברים במדינת ישראל אינם משלימים שירות צבאי מלא. נתון זה מוכיח כי לא מדובר בתופעה שולית או קיצונית, אלא בבעיה מבנית עמוקה בליבת החברה הישראלית. הנתון המפתיע והמורכב ביותר מתוך מאגרי המידע נוגע להרכב הפנימי של מקבלי הפטורים משירות. מתוך כלל האזרחים שקיבלו פטור מצה"ל, כ-46.6% היו ישראלים המוגדרים כחילונים, זאת לעומת כ-44.7% שהיו שייכים למגזר החרדי. במילים אחרות, הציבור החילוני היווה חלק גדול יותר ממאגר מקבלי הפטורים בהשוואה לציבור החרדי. עובדה זו מסבכת באופן מהותי את הדרך שבה הנושא מוצג לרוב בשיח התקשורתי והפוליטי. מבחינה היסטורית, הנתונים הצביעו כבר לפני למעלה מעשור על מגמת עלייה ברורה באחוזי הנשירה והפטורים בערים בעלות רוב חילוני מובהק במרכז הארץ. לדוגמה, בשנת 2013, ערים חילוניות מובהקות כמו תל אביב-יפו הציגו שיעורי גיוס של כ-68% בלבד, זאת בהשוואה לערים כמו מודיעין-מכבים-רעות, שבהן שיעורי הגיוס חצו את רף ה-90%. עם השנים, מגמה זו הלכה והחריפה. עד שנת 2023, העיר תל אביב נדחקה לחלוטין אל מחוץ לרשימת עשר הערים המובילות באחוזי הגיוס הכלליים, ואף נעלמה לחלוטין מרשימת הערים המובילות בגיוס ליחידות לוחמות וקרביות, דירוג שבו מובילות באופן מסורתי ערים כמו ירושלים, בית שמש ומודיעין. על פי דוחות עדכניים, תל אביב דורגה במקום ה-48 בלבד בארץ בשיעורי הגיוס הכלליים שלה. במקביל לירידה באחוזי הגיוס בערים הגדולות, נרשם זינוק דרמטי ויוצא דופן במספר הפטורים הניתנים על רקע נפשי ופסיכיאטרי. דיווחים רשמיים שהתבססו על נתוני כוח האדם של צה"ל חשפו כי מספר הפטורים הללו זינק מכ-2,000 בלבד בשנת 2020 לכ-9,000 פטורים נפשיים בשנת 2023. מדובר בעלייה מבהילה של כ-350% בתוך שלוש שנים בלבד. גורמים שונים באגף כוח האדם של הצבא הודו לא פעם כי חלק לא מבוטל מהפטורים הללו מושגים הלכה למעשה בדרכי מרמה, באמצעות ניצול של מסלולים רפואיים, חוות דעת פרטיות וסיוע משפטי על ידי אנשים בריאים לחלוטין. מסלולי עקיפת הגיוס הללו אינם ייחודיים לקבוצה או למגזר ספציפי, והם קיימים ומנוצלים בכל שכבות החברה הישראלית. אחד ממאגרי המידע החושפניים ביותר בנושא זה הגיע לידי הציבור בעקבות בקשת חופש מידע ממושכת שהוגשה לצה"ל על ידי התנועה לחופש המידע. המידע, שנחשף רק לאחר לחץ משפטי כבד ועתירה ממושכת לבית המשפט, הקיף את השנים 2018 עד 2024, וכלל נתונים חלקיים גם עבור שנת 2025. הנתונים הראו כי מדי שנה ניתנים בין 9,000 ל-15,000 פטורים נפשיים, כאשר שנת 2023 נרשמה כשנת השיא ההיסטורית של הפטורים הנפשיים בישראל. הפיזור הגיאוגרפי של הפטורים הללו לפי ערים מגלה ריכוזיות גבוהה במיוחד: עשר הערים הגדולות בארץ היו אחראיות לבדן לכ-38.5% מכלל הפטורים הנפשיים שניתנו בכל המדינה. בתוך הנתון הזה, בלטו שתי ערים באופן משמעותי מעל כל היתר: ירושלים ותל אביב. בשתי הערים הללו נרשמו כ-5,000 מקרי פטור נפשי בכל אחת. באופן מפתיע, תל אביב החילונית רשמה כמעט את אותו מספר פטורים נפשיים מדויק כמו ירושלים, המאופיינת באוכלוסייה דתית וחרדית גדולה: 4,997 מקרים בתל אביב לעומת 5,046 מקרים בירושלים – פער זניח של 49 מקרים בלבד בכל מאגר הנתונים הלאומי. במקביל, ערים חילוניות רבות לאורך רצועת החוף והמרכז רשמו עליות חדות ואחוזים כפולים במספר הפטורים הנפשיים בין השנים 2018 ל-2023: אשקלון זינקה ב-102%, חולון רשמה עלייה של 99.6%, באר שבע עלתה ב-97.3%, אשדוד ב-83.4% ונתניה ב-83.1%. לצד הנתונים הללו, קיימת מציאות דמוגרפית ומרכזית נוספת שכמעט ואינה זוכה להתייחסות או לביקורת בשיח הציבורי: אזרחי ישראל הערבים, המהווים כחמישית מכלל אוכלוסיית המדינה, פטורים באופן מסורתי משירות צבאי חובה בהתאם למדיניות ארוכת השנים של משרד הביטחון וצה"ל. למעט קהילות ספציפיות המחויבות בגיוס או מתגייסות בהתנדבות כמו הדרוזים וחלק מהקהילה הבדואית, שיעורי הגיוס במגזר הערבי הכללי נותרו נמוכים מאוד, למרות שבשנים האחרונות נרשמה מגמת עלייה מסוימת בקרב צעירים נוצרים ערבים. כאשר מחברים את כל הנתונים הרשמיים לכדי תמונה אחת כוללת, המסקנה הופכת לברורה וחד-משמעית: משבר אי-השירות והשחיקה בנטל אינם מרוכזים בקהילה אחת בלבד. זהו אתגר לאומי מורכב החוצה את החברה החילונית, החרדית והערבית כאחת, כאשר כל מגזר מתמודד עם סיבות מבניות, תרבותיות, חברתיות וחוקיות שונות לחלוטין. הבעיה היא שהדיון הפוליטי והציבורי בישראל כמעט שאינו משקף את המורכבות הזו, ובמקום זאת הוא מצטמצם פעם אחר פעם לעימות מוסרי ופוליטי צר המתמקד בחרדים בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מהמגמות הרחבות של אי-התגייסות ופטורים רפואיים מומצאים בקרב הציבור החילוני במרכז הארץ. אין פירוש הדבר שסוגיית גיוס החרדים אינה חשובה או דחופה; היא מהותית ביותר להמשך קיומו של הצבא. אך ניסיון לצמצם את משבר הגיוס של מדינת ישראל לקהילה בודדת מייצר מצג שווא ומתרחק מהמספרים הקיימים בשטח. אם המדינה מעוניינת להרחיב את מעגל השירות וההשתתפות של כלל האוכלוסיות, הדרך הנכונה אינה יכולה להתבסס אך ורק על כלי ענישה, סנקציות כלכליות ואכיפה דורסנית. על המערכת ליצור מסגרות מעשיות, מותאמות ומקצועיות שיאפשרו לאנשים מכל המגזרים להשתלב בהן, לתרום ולהתמיד לאורך זמן. עבור הציבור החרדי, המשמעות היא הרחבה מסיבית של מסלולי שירות ייעודיים התואמים במדויק את אורח החיים הדתי, כולל הקפדה על הפרדה מגדרית, זמני תפילות, שיעורי תורה ורמות כשרות מהודרות. במבט רחב וארוך טווח, על מדינת ישראל להתקדם בהדרגה לעבר מודל מקיף של שירות אזרחי אוניברסלי, שיוחל על חרדים, חילונים וערבים כאחד. על פי מודל זה, כל צעיר או צעירה שאינם משרתים בשירות צבאי מסיבות רפואיות, דתיות או לאומיות, יחויבו לתרום את חלקם לחברה באמצעות שירות לאומי או אזרחי מוגדר. מערך כזה יכול לכלול השתלבות בגופי חירום והצלה רפואיים כמו מגן דוד אדום ואיחוד הצלה, ארגוני חילוץ וזיהוי כמו זק"א, עבודה במרכזים רפואיים ובבתי חולים, סיוע במערכת החינוך הציבורית, טיפול באוכלוסיות קשישות, תמיכה מוניציפלית ומענה למערכי חירום אזרחיים ברשויות המקומיות. מערכת אוניברסלית שיוונית כזו לא תבטל לחלוטין את ההבדלים והסיכונים הקיימים בשירות הקרבי בצה"ל, אך היא תבטיח באופן מוחלט שאי-שירות צבאי לא יתורגם עוד לחוסר תרומה לחברה ולמדינה. משבר הגיוס הישראלי הנתון תחת לחץ במספר מגזרים דורש חשיבה מחדש על המערכת כולה, במטרה לבנות מסגרת הוגנת, יציבה ובת-קיימא שבה התרומה למדינה הופכת לאחריות משותפת של כל הקהילות. חדשות תל אביב מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו למייל: tellavivnews@gmail.com

תג ארכיון: שירות אזרחי

משבר השוויון בנטל: בעיית הגיוס השקטה של ישראל החילונית